המוזיאון לגבורה היהודית והשואה

שנה לפני הקמת המוזיאון הגיע לארץ פוטין הוא הביא איתו 67 תמונות של מלחמת העולם השנייה. 
היה תערוכה של התמונות הללו 
(המייסד- אהב את התמונות וביקש להשאיר אותן בארץ אז הוא ביקש מהעירייה לפתוח מוזיאון והעיריה אישרה).
[הכל אמיתי- מאותה תקופה.]
היה לו את כל התמונות האלה ולא היה פה שום בניין ולא כלום והוא החליט לבנות פה מבנה. ומה שהוא רצה לעשות זה לפתוח מוזיאון.
הדבר הראשון שבנו זה האולם הגדול.
היו להם המון עוזרים גם אנשים שלא מהארץ.
הוא בנה למשפחות שהיו הכי מלחמה וביקשו שהמשפחות יביאו כל מיני דברים שנשארו להם מהמלחמה כדי להכניס למוזיאון.
הם הבינו שזה ממש רציני (המשפחות) אז הם התחילו להביא להם דברים רציניים והמון דברים מאותה תקופה.
שזה מיוחד שכל הדברים שאותה תקופה והם החליטו להביא אותם למוזיאון וזה דברים בעליי ערך גבוה שהביאו להם בחינם.
המייסדים הבינו שהם צריכים לחשוב על דרך לבנות את המוזיאון. להרכיב תכנית לפתוח את המוזיאון. קונספט ומבנה (9.10.1997- פתחו את המוזיאון היה את הפתיחה).
היה להם הרבה עבודה כדי לפתוח את המוזיאון. היה מעניין והגיעו המון אנשים חשובים מכל מיני מקומות.
בארץ ישראל לא היה מוזיאון ליהודים גיבורים שנלחמו במלחמה. וזה היה הראשון והביאו את הרעיון של לעשות מוזיאון שכזה.
היו אלפי מבקרים שלא רק מהארץ. אנשים מאוד נדהמו מהגיבורים שהיו בזמן המלחמה.
בתמונה שמלפנים בכניסה - מלחמה אחרונה שהיה בברלין שהניחו דגל רוסייה מעל הבונקר של היטלר.
המייסד מכיר את מי ששם את הדגל שמסמל שהמלחמה נגמרה. (הם גרו אחד ליד השני)  המלחמה הסתיימה (מאי 1945) 
הם בנו הכל לבד בידיהם. ומה שבצהוב שחור- חיילים שמתו מאשדוד.
באולם הגדול התמונות שלמעלה בשחור לבן- התמונות שהביאו פוטין.
אין באף מוזיאון בעולם טפסים מקוריים כמו שפה. 
היה מפקד צבר בברלין שמת ומשפחתו רצתה לתת רק לאפריים בנאדם יהודי. ולא למישהו אחר. הם קיבלו המון מסמכים שלא היה להם מקום במוזיאון בשביל לאחסן אותם. 
הדברים היו מקוריים מתקופת המלחמה.